מרכז המידע לפינוי דיירים 072-33-222-33

מיתוסים נפוצים בפינוי מושכר

ישנם לא מעט מיתוסים "ואגדות עם" סביב הליך של תביעה לפינוי מושכר.

חלקם הגדול של המיתוסים לא נכון, חלקם לא מדויק וחלק קטן מהם אכן נכון.

במאמר זה נפרט את המיתוסים המרכזיים סביב נושא זה, נדון בהם ונקבע האם מיתוסים אלו נכונים, לא נכונים או לא מדויקים.

ניווט מהיר

1. ניתן לתבוע את השוכר לפינוי המושכר בכל הפרה

לא נכון.

ניתן להגיש תביעה לפינוי מושכר רק כאשר הופר תנאי יסודי של חוזה השכירות (וגם זה לא תמיד מקים עילת פינוי כנגד השוכר). מומלץ להדגיש בחוזה השכירות עצמו אילו סעיפים מהווים סעיפים יסודיים, אשר הפרתם על ידי צד לחוזה תגרור את ביטול החוזה. נוסף על כך, הפרה יסודית של החוזה יכולה לבוא גם ללא הפרה של אחד מהסעיפים לחוזה. על אחת כמה וכמה במקרים בהם תנאים מסוימים לא צוינו כיסודיים אך הם מחויבי המציאות, כך למשל, שוכר שהפסיק לשלם את התשלומים השוטפים של שכר הדירה או שוכר שלא מפנה את הדירה בתום תאריך החוזה נחשב כמפר הפרה יסודית את החוזה על אף שהדבר אינו מצוין בהסכם השכירות כיסודי. מנגד, הפרה יסודית מצד המשכיר, המזכה את השוכר בזכות לבטל את חוזה השכירות היא למשל מסירת דירה שאינה ראויה למגורים.

לקריאה בהרחבה על הפרות המזכות בעילות פינוי מושכר >>>

­2. לשוכר אין כל זכות להפסיק או להפחית את התשלומים השוטפים

לא מדויק.

אכן, תשלומי שכר דירה החודשיים הינם חובה משמעותית של השוכר המעוגנת בחוזה השכירות. החוק הישראלי עצמו מדגיש את חשיבות התשלום (חוק השכירות והשאילה, ס' 13), וכפי שצוין  קודם, הפסקת תשלומם, מהווה הפרה יסודית של חוזה השכירות ויכולה לזכות את בעל הדירה ביכולת לבטל את החוזה. מנגד, ישנם מקרים בהם החוק מאפשר לשוכר להפחית, או 'לקזז' את דמי השכירות. יש להדגיש כי במקרים אלה, הפחתת דמי השכירות אינה מהווה עילה לפינוי השוכר מהמושכר. המקרה העיקרי הוא כאשר במהלך שהות השוכר במושכר נוצרים אי התאמה או פגם כלשהו במושכר. השוכר רשאי לתקן את הפגם על חשבון המשכיר או פשוט להפחית את דמי השכירות לפי שווי אי ההתאמה. יש לסייג כי הפסיקה לא רואה בעין יפה ביטול או הפחתה גורפים של דמי השכירות, וקובעת כי קיימת עדיפות לביטול החוזה מאשר אי תשלום הנוצר עקב החלטה חד צדדית.

לקריאה בהרחבה על הפסקת או הפחתת תשלומי השכירות >>>

3. לשוכרים מותר להפסיק את תשלום שכר הדירה עקב משבר הקורונה

אין הדבר נכון.

החובה שחלה על השוכר, להמשיך לשלם את דמי השכירות, יכולה להמשיך לעמוד בעינה גם בעת משברים כלכליים ובריאותיים כמשבר הנוכחי שפוקד את העולם. עד היום, לא נקבע בפסיקה כי המשבר בנוכחי יכול לשמש כטענה של סיכול חוזה, הגורר את ביטולו. זאת ואף זאת, בפסיקה עדכנית הנוגעת להשכרת נכס מסחרי, קובע השופט כי בשל העובדה שלמשכיר לא הייתה אפשרות לחזות את המצב ולהיערך אליו, לא נתונה לצד השני האפשרות לטעון טענת סיכול החוזה. אם כן, משבר הקורונה אינו מאפשר לשוכרים שנכנסו בעתיו לקשיים כלכליים להתחמק מתשלומי השכירות. במקרים כאלה, פינוי השוכר הינו לגיטימי.

לקריאה בהרחבה על הפסקת תשלומי השכירות עקב משבר הקורונה >>>

4. למשכיר מותר לנתק את השוכר משירותים כגון חשמל, מים וגז בגין הפרת השוכר את החוזה או במידה שהשוכר אינו מפנה בתום התקופה

לא נכון.

אף במקרים בהם השוכר ממאן להמשיך לשלם את שכר הדירה או את החשבונות השוטפים, כגון מים, חשמל, ארנונה וגז, בעל הדירה אינו רשאי לנתקו מהשירותים לעיל. בפסק הדין ת"א 4292-07 נקבע כי "יהיו הפרות השוכר את הסכם השכירות אשר יהיו, הן לא מקנות למשכיר זכות לעשיית דין עצמית, דוגמת ניתוק זרם המים למושכר… על הטוען לזכויות וסעדים לפנות לערכאות המשפטיות המתאימות לשם בירור טענותיו". אם כן, על משכיר המבקש להוציא שוכר מדירתו לפנות לערכאות המשפטיות המתאימות, ומוטב שלא ישתמש במנגנוני לחץ שונים, כגון ניתוק אספקת שירותים חיוניים מדירת המגורים, מנגנונים שאפשר יהיה לפרש כנגדו בהמשך.

לקריאה בהרחבה האם מותר לנתק את השוכר את מחשמל ושירותים נוספים >>>

5. לשוכר מותר בכל מקרה להשכיר את המושכר בשכירות משנה

לא נכון.

ההסכמה לגבי שכירות משנה צריכה להיות כתובה מפורשות בחוזה השכירות. השכרת המושכר על ידי השוכר הראשי לשוכר משני ללא רשותו של בעל המושכר הינה אסורה. פסק דין שניתן בנושא (ע"א 62324-10-18) קובע כי שכירות משנה שנעשית ללא רשות המשכיר עולה לכדי הפקת רווח בלתי הוגן. לשוכר המשנה אין כל זכות לשהות בנכס, אלא אם נקבעו בחוזה השכירות תאריכים מדויקים לשכירות המשנה. כאשר לשוכר המשנה אין מעמד המעוגן בחוזה, קמה עילה לפינויו מהמושכר.

לקריאה בהרחבה על אפשרויות הושכר להשכרת הנכס בשכירות משנה >>>

6. המשכיר רשאי לפנות את השוכר מהדירה בכוח אם הוסיף סעיף המתיר זאת בחוזה השכירות

לא נכון.

המשכיר אינו רשאי לנקוט אמצעים כוחניים כלפי שוכר המפר את החוזה, אף אם מדובר בהפרה יסודית. מכאן שהמשכיר אינו רשאי להיכנס למושכר ולנסות להוציא את השוכר בכוח. הפסיקה הישראלית קובעת כי הוספת סעיף של פינוי בכוח בחוזה השכירות, הנוגע למקרים של הפרה יסודית את החוזה מצד השוכרים, היא אינה חוקית, ולמעשה סעיף שכזה אינו שימושי ובטל. הדרך היחידה שעל משכיר דירה לנקוט במקרה של דייר המפר את החוזה הפרה יסודית או במקרה של דייר המסרב לפנות את הדירה בתום החוזה היא פניה לערכאות משפטיות.

לקריאה בהרחבה על פינוי שוכר בכוח >>>

7. ניתן להשתמש בסעיף 18 לחוק המקרקעין, על מנת לפנות בכוח שוכר הנשאר בנכס לאחר תום התאריך הנקוב בחוזה

לא נכון.

משכירים רבים טועים לחשוב כי החוק מתיר עשיית דין עצמי במקרה של דייר סרבן הממאן לפנות את הנכס או דייר המפר את חוזה השכירות. טעות זו יכולה לנבוע מפירוש מוטעה של ס' 18 לחוק המקרקעין, המתיר שימוש בכוח נגד אדם המסיג גבול במקרקעין. על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין: "המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו". בבג"ץ 447/81 נקבע שעל בעל דירה שטוען כי מי ששוכר ממנו מפר את תנאי השכירות לנקוט הליכים משפטיים כנגד השוכר, וכי אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו. אם כן, סעיף 18 אינו חל על שוכר של נכס שנכנס אל הנכס מלכתחילה כדין, מכוח חוזה. פסק הדין מרחיב כי במקרים של הפרת חוזה על ידי השוכר אין לערב את המשטרה, אלא יש להמתין לקבלת פסק דין, ולממשו בעזרת פניה ללשכת ההוצאה לפועל.

לקריאה בהרחבה על עשיית דין עצמי והסגת גבול >>>

8. פינוי שוכר זה הליך שלוקח זמן רב ועשוי לקחת מעל שנה

לא נכון.

נוסף על ההליך ה"רגיל' שמציע סדר הדין האזרחי שאכן לוקח זמן רב, קיים בישראל הליך מזורז ומהיר לפינוי דייר, הנקרא "הליך מהיר לפינוי מושכר" (תביעה לפינוי מושכר – תפ"מ). הליך זה הוא הליך מהיר מהרגיל, וייחודו בכך שהוא מתמקד אך ורק בהוצאת שוכר מפר מהדירה ומתן צו פינוי כנגדו. במסגרת ההליך, התובע מגיש תביעה הנוגעת אך ורק לפינוי הדייר מהמושכר (ללא תביעה של נושאים כספיים), כאשר אל כתב התביעה עליו לצרף את כלל המסמכים הרלוונטיים, לרבות תצהירי עדות ראשית וחוות דעת. הנתבע נדרש להציג כתב הגנה 30 יום מהמועד בו הומצא לו כתב התביעה. כתב ההגנה גם הוא יכלול צירוף של כל המסמכים הרלוונטיים. לפי התקנות, הדיון בתובענה ייקבע לכל המאוחר 30 יום מהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה (משמע, 60 יום מיום המצאת כתב התביעה) ובית המשפט ייתן פסק דין בתיק תוך 14 ימים מיום הדיון. אם כן, בהליך כזה ניתן לצפות כי פסק הדין יינתן במהרה, ולכל היותר בטווח של 60-75 ימים מיום הגשת כתב התביעה.

לקריאה בהרחבה על אפשרויות פינוי השוכר בבית משפט >>>

9. אם אגיש תביעה בהליך מזורז לפינוי מושכר, לא אוכל לתבוע סעדים נוספים מהשוכר, כגון חובות שהשאיר

לא נכון.

תקנות סדר הדין האזרחי מתירות למשכיר הדירה לתבוע סעדים נוספים נגד השוכר, בתביעה נפרדת וזאת ללא צורך בהיתר לפיצול סעדים מבית המשפט. ס' 215ז' לתקנות סדר הדין האזרחי קובע כי תביעה לפינוי מושכר "אינה גורעת מהזכות לתבוע פינוי מושכר בסדר דין מקוצר" וכי "התובע יהיה רשאי לתבוע סעדים נוספים, בשל אותה עילה, בהליך נפרד ובלא צורך בקבלת רשות מאת בית המשפט". משמעות הדברים היא כי יכול המשכיר לתבוע את השוכר תביעה כספית נפרדת, אליה ייצרף את כל טענותיו לגבי החובות שהשאיר השוכר. תביעה זו מומלץ להגיש לרוב בסיום ההליך ופינוי המושכר כנגד השוכר והערבים (ככל וישנם).

לקריאה בהרחבה על פיצול סעדים בפינוי מושכר ותביעות כספיות כנגד השוכר >>>

10. ההליך המשפטי של פינוי השוכר מהמושכר נגמר ברגע קבלת פסק הדין לטובת המשכיר

אין הדבר נכון בהכרח.

בחלקם הגדול של המקרים, לאחר קבלת פסק דין הקובע כי על השוכר לפנות את הדירה, אכן השוכר יציית לפסיקה ויתפנה מהנכס. אולם, בחלק מהמקרים, אין הדברים נראים כך. במקרה והשוכר ממאן לפנות את הנכס לאחר מתן פסק דין, על המשכיר לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. ככל ובפסק הדין נקבע מועד אחרון לפינוי הדירה, המשכיר אינו יכול להגיש בקשה להוצאה לפועל לביצוע הפינוי לפני תאריך זה. באם לא נקבע תאריך בנוכחות החייב (השוכר), הזוכה (המשכיר) יוכל להגיש בקשה להוצאה לפועל של פינוי הדייר בחלוף 15 ימים ממועד מתן פסק הדין. הבקשה מוגשת בעזרת טופס ייעודי ללשכת הוצאה לפועל. בהמשך, לשכת הוצאה לפועל תפעל להוצאת השוכר מהדירה באמצעות אזהרה וקביעת מועד פינוי. משמעות הדברים היא כי גם לאחר קבלת פסק הדין, אין למשכיר אפשרות לעשות דין עצמי בכל הנוגע להוצאת השוכר מהדירה.

לקריאה בהרחבה על תהליך פינוי השוכר לאחר קבלת פסק דין >>>

11. לא ניתן לפנות שוכר נכה בתביעה לפינוי מושכר בהליך מהיר

לא נכון.

לאדם נכה אין כל חסינות מתביעות פינוי ולכן ניתן לפנות שוכר נכה בתביעה לפינוי מושכר בהליך המהיר על אף נכותו וחרף היותו במקרים מסוימים פסול דין. כמובן שיש לבחון מקרים אלו בזהירות ולוודא שאכן קמה למשכיר עילת פינוי אמיתית כנגד השוכר. בית המשפט עשוי להקל על שוכר בנכה בהליך הפינוי באמצעות מתן פרק זמן מעט ארוך יותר ממה שהיה מאפשר לאדם אחר אך יחד עם זאת, אין כל מניעה להגיש תביעת פינוי כנגד שוכר נכה בכלל ובמסלול המהיר בפרט.

לקריאה בהרחבה על פינוי שוכר נכה מנכס >>>

12. במידה והשוכר יפנה את המושכר מיד לאחר שיקבל את כתב התביעה, לא יפסקו לי הוצאות ושכר טרחת עורך דין

לא נכון.

ככל ויוכח שהגשת תביעת הפינוי וקבלתה לידי השוכר הם אלו שגרמו לו לפנות את המושכר, בית המשפט יפסוק לטובת התובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט על אף שההליך התייתר הואיל והסעד התקבל ולכאורה אין צורך בקיום הדיון והמשך ההליך. הסיבה לכך היא שבעצם נקיטת ההליכים והגשת התביעה לפינוי המושכר שהגיש השוכר הם אלו שגרמו לו לעזוב ולפנות את המושכר ועל כן, ככל ויוכיח זאת כאמור לעיל, הרי שבית המשפט יפסוק את הוצאותיו (או חלק מהן) בהליך.

לקריאה בהרחבה על פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין >>>

13. חובה לשלוח לשוכר מכתב התראה לפני הגשת תביעה לפינוי מושכר

לא נכון.

אין כל חובה שבדין לשלוח מכתב התראה טרם הגשת תביעה לפינוי מושכר כנגד שוכר שמפר את הסכם השכירות ומסרב להתפנות. שליחת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים נכונה במצבים בהם המכתב עשוי לייתר את ההליך וכדי לגשת להליך בתום לאחר שניתנה לנתבע האפשרות לייתר א הסעד שיבוקש בכתב התביעה. ככל והשוכר מודע לכך שבעל הנכס מעוניין לפנותו לאחר שהתבקש מספר פעמים לפנות את הנכס ובמקרים בהם השוכר לא יפנה את המושכר לאחר קבלת כתב התביעה (כמו ברוב המקרים), לרוב, אין תועלת בשליחת מכתב התראה מקדים ובחלק גדול מהמקרים אף מומלץ שלא לבזבז זמן ומשאבים בשליחת מכתב התראה לפני הגשת התביעה. כמובן שכל מקרה לגופו והבאתם לנסיבות הספציפיות ומומלץ לבחון זאת יחד עם עורך דין מומחה לפינוי שוכרים.

לקריאה בהרחבה על שליחת מכתב התראה בטרם הגשת תביעת פינוי >>>

14. ניתן לפנות ישירות להוצאה לפועל לפינוי השוכר

לא נכון.

לשכת ההוצאה לפועל הינה ערכאה ביצועית ולא שיפוטית. אשר על כן, לשכת ההוצאה לפועל אמורה לבצע ולהוציא לפועל צווים והחלטות שיפוטיות. טענות המשכיר כי השוכר הפר את הסכם השכירות בהפרה המקנה לו את העילה לפנותו מהמושכר הינן טענות סובייקטיביות אותן טוען המשכיר וכל עוד לא ניתן פסק דין או צו המורה לשוכר לפנות את המושכר, טענות המשכיר הינן לכאורה ועל כן, לשכת ההוצאה לפועל לא תפנה שוכר וכל גורם אחר מנכס מבלי החלטה שיפוטית או צו המורה לו לעשות כן. ולכן, על מנת לפנות את השוכר מהנכס, ראשית יש לפנות לבית המשפט בתביעה לפינוי מושכר ולאחר קבלת פסק הדין, ניתן לפנות ללשכת ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין.

לקריאה בהרחבה על פינוי שוכר בהוצאה לפועל >>>

15. כל הליך של פינוי מושכר מתבצע באמצעות ההוצאה לפועל

לא נכון.

כאמור, לשכת ההוצאה לפועל הינה ערכאה ביצועית האמונה על ביצוע פסקי דין וצווים. רובם הגדול של הנתבעים, לרבות שוכרים, מבינים את המשמעות של פסקי דין וצווים שיפוטיים ומקיימים אותם. ישנו מיעוט קטן של נתבעים שאינו מבין או רוצה להבין את משמעותם של פסקי דין וצווים שיפוטיים ובמקרים אלו נדרש להתחיל בהליך של פינוי השוכר בהוצאה לפועל אך כאמור, הואיל ורובם הגדול של הנתבעים מפנים את הנכס לאחר קבלת פסק הדין, ביצוע ההליך לפינוי בהוצאה לפועל מתייתר לאחר קבלת פסק הדין.

16. תביעה לפינוי מושכר מתנהלת תמיד בסדר דין מהיר

לא מדויק.

תביעה לפינוי מושכר המוגשת בסדר דין מהיר אכן מתבררת לרוב בסדר דין מהיר. הנחת המוצא של המחוקק הינה כי אופיין של הטענות ומשך הזמן הזקוק לבירורן הוא כזה היכול להיעשות בסדר דין מהיר ועל כן תוקן ההליך לפינוי מושכר בסדר דין מהיר על מנת לאפשר לבעלי הנכסים לקבל את סעד הפינוי ולהשיב לחזקתם את הנכס היקר שלהם באופן המהיר ביותר. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם אופי הטענות העולות בכתבי הטענות מעלים חשש כי לא ניתן יהיה לברר טענות אלו כיאות בהליך מהיר בו מתקיים דיון הוכחות אחד קצר ועל כן, ישנה סמכות לבית המשפט להעביר את תביעת הפינוי מהליך בסדר דין רגיל, להליך המתברר בסדר דין רגיל. באופן טבעי, להעברת הדיון לסדר דין רגיל ישנה משמעות כבדה, הן בפן הכספי הואיל ושכר הטרחה לניהול הליך כזה יותר מניהול הליך בסדר דין רגיל והן פרק הזמן הדרוש לקבלת פסק דין, פרק זמן ארוך משמעותית מהליך בסדר דין מהיר.

לקריאה בהרחבה על העברת הדיון לסדר דין רגיל >>>

17. דייר המתגורר בנכס ללא הסכם שכירות בכתב לא נחשב לשוכר וניתן לפנותו ללא הליך שיפוטי

לא נכון.

מיתוס זה אינו נכון משתי סיבות. ראשית, ניתן ליצור יחסי שוכר-משכיר בין צדדים בדרכים נוספות ולאו דווקא באמצעות הסכם חתום. ישנן דרכים רבות ליצירת יחסי שוכר-משכיר בין הצדדים ולקיום בפועל של יחסים חוזיים על אף שאין כל הסכם חתום, לדוגמא: הסכם שבהתנהגות הצדדים שעשוי להתפרש כהסכם שכירות, הסכמות מכללא, המשכו של הסכם ישן, כריתה של הסכם בדרכים שניתן להבין מהן שהצדדים סיכמו על "יציאה לדרך" כגון השקת כוסות ("לחיים") וכו'. דרכים אלו הינן דרכים נוספות לכריתת יחסי שכירות בין הצדדים וזכויות הדיירים בנכס הינן כזכויות של שוכר לכל דבר כל עוד לא התקבלה החלטה שיפוטית אחרת ויש להיזהר מלזלזל בזכויותיהם של שוכרים אלו. בנוסף, כפי שצוין לעיל, אף אם לא נגדיר דיירים אלו כשוכרים כי אם כפולשים, לא ניתן לפנות פולש ללא הליך שיפוי לאחר 30 יום מיום שהוא מחזיק בנכס.

לקריאה בהרחבה על פינוי שוכר ללא חוזה שכירות >>>

18. ניתן לפנות שוכר רק אם הפר בפועל את הסכם השכירות

לא מדויק.

כמובן שעל מנת לפנות שוכר מנכס, אמורה לקום לבעל הנכס עילת פינוי. עילות פינוי שסוקרו לעיל הינן בקרות הפרה של הסכם השכירות. יחד עם זאת, במקרים בהם ישנה אינדיקציה של ממש שהסכם השכירות יופר על ידי השוכר וניתן לצפות זאת בוודאות קרובה, ניתן יהיה להגיש תביעה לפינוי מושכר בשל הפרתו הצפויה של השוכר את הסכם השכירות. יודגש ויובהר כי על מנת להגיש תביעה לפינוי מושכר ולפנות את השוכר בשל הפרה צפויה בלבד טרם הופר הסכם השכירות בפועל, נדרש להוכיח שאין מדובר בהשערות בעלמא של הפרות עתידיות כי אם באינדיקציות של ממש. לדוגמא: שוכר שהמועד לפינוי המנכס קרב ובא שמצהיר כי לא יצליח לפנות את הנכס במועד סיום הסכם השכירות הואיל ואין לו דירה אחרת שיוכל לעבור אליה – במקרה כזה מדובר בהפרה צפויה של הסכם השכירות, דוגמא נוספת: עסק ששכר חנות ונכנס לחדלות פירעון, הפסיק לשלם תשלומים לעובדים ומשכורות לספקים וברור כי גם דמי השכירות לא ישולמו, ניתן יהיה להגיש תביעת פינוי בשל הפרה צפויה וזאת על אף שמועד התשלום כלל לא הגיע.

לקריאה בהרחבה על הפרה צפויה של הסכם שכירות >>>

18. ניתן להגיש תביעה לפינוי מושכר רק אם כלל הבעלים של הנכס מעוניינים לפנות את השוכר

לא מדויק.

במקרקעין שלהם מספר בעלים, ישנן זכויות רבות לשותף יחיד וזאת לפעמים אף בניגוד לרצונם של יתר בעלי הזכויות. כחלק מאותן זכויות, סעיף 31 לחוק המקרקעין מתיר לכל שותף במקרקעין לעשות כל פעולה הדרושה להגנה על המקרקעין ועל הבעלות בהם. העולה מתוכן הסעיף ומפרשנותו על פני פסיקה פסיקה רחבה שעסקה בנושא, כי במקרים מסוימים, שותף יחיד במקרקעין רשאי להגיש תביעות פינוי כנגד שוכרים או דיירים אחרים ככל ומדובר בהגנה על המקרקעין או על הבעלות בהם וזאת אף ללא הסכמת שאר השותפים במקרקעין ולעתים אף בניגוד לרצונם.

לקריאה בהרחבה על תביעת פינוי על ידי שותף יחיד במקרקעין >>>

19. כל תביעת פינוי מושכר בין בני משפחה מתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה

לא נכון.

על מנת שתביעת פינוי מושכר תתנהל בבית המשפט לענייני משפחה נדרש בראש ובראשונה לבחון את הקרבה המשפחתית שבין הצדדים. סעיף 1 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995 מגדיר את קרובי המשפחה שענייניהם ידונו בבית המשפט לענייני משפחה וקרובים שאינו עונים על האמור בחוק – אינם נידונים בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, במספר פסקי דין שניתנו ובראשם – הלכת חבס, נקבע כי כדי שהסכסוך בין הצדדים יתברר בבית המשפט לענייני משפחה, יש לבחון האם עצם היות הצדדים קרובי משפחה תרם לסכסוך שבין בני המשפחה או לא. בפועל, במבחן המציאות, כמעט כל סכסוך שבין בני משפחה עונה על האמור בהלכת חבס.

לקריאה בהרחבה על פינוי מושכר במשפחה >>>

20. תביעה לפינוי מושכר התנהלה מאז ומעולם בסדר דין מהיר

לא נכון.

עד כמה שזה מוזר, עד לשנת 2008, תביעה לפינוי מושכר התנהלה בסדר דין רגיל לחלוטין כמו כל תביעה במקרקעין, תביעה שיכלה להיגרר על פני תקופה של שנה וחצי ויותר. בשנת 2008 תוקן העוול הגדול שנעשה לבעלי נכסים, עוול שהעמיד אותם במצב לא הגיוני בו נדרשה תקופה כה ארוכה על מנת לפנות דייר סרבן ומפר מהנכס שלהם וכך תוקן החוק והתווסף לסדר הדין האזרחי ההליך המהיר והמיוחד לפינוי שוכר בסדר דין מהיר (פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי), תיקון ששיפר משמעותית את מאזן הכוחות בין בעל הנכס לשוכר המפר.

לקריאה בהרחבה על הליך פינוי מושכר >>>

21. סדרי הדין בתביעה לפינוי מושכר הינם דומים לסדרי דין אחרים המתנהלים בהליכים אחרים

לא נכון!

רבים טועים לחשוב שתביעה לפינוי מושכר בהליך מהיר מתנהלת בסדרי דין שהינם דומים לסדרי הדין בהליכים אחרים שמתנהלים כהליכים מהירים אך אין הדבר נכון. לתביעה לפינוי מושכר ישנם סדרי דין שונים ומיוחדים אף בהשוואה להליכים מהירים. כך למשל, כתב הגנה בתביעה לפינוי מושכר מוגש תוך 30 יום מיום שהומצא בלבד להבדיל מהליכים אחרים בסדר דין מהיר בהם כתב הגנה מוגש תוך 45 ימים. ישנם הבדלים נוספים ועל כן יש להכיר את סדרי הדין המיוחדים של הליך זה.

לקריאה בהרחבה על תביעה לפינוי מושכר >>>

22. רק בעל הנכס יכול לתבוע את השוכר בתביעה לפינוי מושכר

לא מדויק.

הכלל הידוע הוא שבעל הנכס או בעל הזכויות בו זכאיים לתבוע בתביעה לפינוי מושכר וזאת על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין. יחד עם זאת עשויים להיות מצבים בהם גם אחרים יוכלו לתבוע את השוכר בתביעה לפינוי מושכר אף אם אינם בעל הנכס כגון שוכר שהשכיר את הנכס לאחר בשכירות משנה והוא נאלץ לפנותו, אדם שמנהל את הנכס בעבור אחר וכו'. האפשרות לתבוע את פינוי הנכס שלא על ידי בעל הנכס במקרים מסוימים עשויה להתאפשר מהמשכו של סעיף 16 לחוק המקרקעין המאפשר למי שזכאי להחזיק במקרקעין לדרוש את מסירתם ובמידה ולא, באמצעות הלכת עוקשי (רע"א 5598/98 יצחק יוסף נ' אביגדור עוקשי) שעל פי העולה ממנה גם חברת הניהול או השוכר הראשי שהשכירו לאחר את הנכס יוכלו לתבוע את פינוי המושכר על אף שאינם בעלי הנכס.

לקריאה בהרחבה על פינוי מושכר שלא על ידי בעל הנכס >>>

שתפו:

זקוקים לייעוץ מקצועי?

השאירו פרטים:

עשוי לעניין אותך...